סנהדרין צח:
דרש רבי שמלאי מאי דכתיב הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור א"ל תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי היא ואתה למה לך אורה והיינו דא"ל ההוא מינא לרבי אבהו אימתי אתי משיח א"ל לכי חפי להו חשוכה להנהו אינשי א"ל מילט קא לייטת לי א"ל קרא כתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה
אפיקי ים, שם:
דרש ר' שמלאי וכו' משל לתרנגול ועטלף - העניין כי תרנגול אינו יכול לראות כי אם ביום, ועטלף להיפוך ראייתו רק בלילה, והם סוד ממשלת ישראל ואומות העולם יעקב ועשו, שאלו ממשלתם בלילה בגלותא כל זמן שסט"א נמצא בעולם שהם סוד החושך והלילה ערלה המקפת הברית, וישראל ממשלתם ביום הבוקר אור כשיתגלה אור בפומא דאמה שיסור הערלה מן הברית, ועטל"ף הוא ק"ץ כל בשר שהוא הערלה בסיומא דגופא, הערלה דאחשיך אפי, קץ שם לחשך וכו' כמ"ש בזוהר פ' נח תרין קיצין אינון חד לימינא וחד לשמאלא קץ לימינא דכתיב לקן הימין וקץ לשמאלא דכתיב קץ שם לחושך וכו', והיינו שקץ דימינא הוא קץ דמשיחא בסוף יום ו' היסוד בעטרת סיומא דגופא ששם האות חסד מתגלה, וקץ דשמאלא הערלה שהוא הענן המחשיך האור, ולכן הוא חסר א' מק"ץ שהוא חשך בגריעו כמ"ש שם בפרשת בראשית ואשתאר בגריעו ההוא לילה וכו'.
ותרנגו"ל הוא ששו"ן וגיל"ה ושאבתם מים בששון, והוא בדרגא דעט"' היסוד ששון זו מילה וכו', והוא בסוד יצחק ק"ץ ח"י הצחוק והשמחה והוא בסטרא דדינה שיתבסמו הדינים ע"י החסד, והוא התרנגול הידוע והוא בבוקר כד חיוורא כרבלתא דתרנגולא וכו', והוא מצפה לאור כמ"ש הנותן לשכוי בינה להבחין וכו' שאת יתבסם. וז"ש אני מצפה לאורה שאורה שלי שהוא כמ"ש והיה לעת ערב יהי' אור, והבן דברים אלו מאד מאד