Source Texts for Nesirah

ספרא דצניעותא סוף פרק ראשון

ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים שליט דכר בנוקבא (בנ"י שליט דכר בנוק' שלימו דכר ונוק' דכתיב) דכתיב (משלי י') וצדיק יסוד עולם. נהיר יו"ד בתרין ונהרי ומעבר לנוקבא. אתייחד יו"ד בלחודוי ובתר כן סליק בדרגוי לעילא לעילא. אתחשכת נוקבא ואתנהירת אמא ומתפתחא בתרעוי. אתא מפתחא דכליל בשית ומכסייא פט פתחהא. ואחיד לתתא להאי ולהאי ווי למאן דגלי פתחהא:

פירוש הגר"א שם

אתחשכת נוקבא ואתנהירת אימא ומתפתחא בתרעוי - הוא כנ"ל על ידי הסתלקותו של יו"ד למעלה אתחשכת נוקבא שבניינה הוא על ידי היו"ד ובהסתלקותו לעילא מביא חו"ג יותר מאירים כידוע שזה סיבת עלייתו למעלה ואתנהירת אימא עי"ז בזיווגא לתת מוחין ולכך עלה למעלה שהמוחין הוא מלמעלה למעלה עד א"ס כידוע וכשמביא מוחין מזדווג באימא ואתנהירת אימא והוא עיבור שני עיבור המוחין כידוע כמ"ש בתר דינקת הדר אתעברת מנייהו וזהו ויבדל בין האור ובין החשך ר"ל בין ז"א שבו אימא דאתנהירת ובין נוקבא דאתחשכת ואז ננסרו כי זה אור וזה חשך. ואח"כ יולדת המוחין וז"ש ומתפתחת בתרעוי שהן נ' תרעין דבינה שהן עשר דיו"ד של חכמה שכולל ה"ח וה"ג שלכן נהיר בו"ד שהן חו"ג כנ"ל ונכללין בה בה' שלה ה"פ י' הוא חמשים:

פירוש מאמר הגר"א בפתחי שערים נתיב פרצוף נוקבא דז"א פתח כ"א

ועכשיו נבאר סוד הנסירה ע״פ דברי רבינו הגדול ז"ל מ"ש בפי׳ לספד"צ פ״א במ"ש שם נהיר ירד בתרין ונהיר ומעבר לנוקבא אתייחד יו"ד בלחודוי ובתר כן סליק בדרגוי לעילא לעילא אתחשכת נוקבא ואתנהרת אימא ומתפתחא בתרעוי כו׳ וכו׳

ע"ז רבינו שם שסוד הנסירה הוא כי באו״א בשניהם כלולין דו״נ בו"ד בחכמה במילוי יו"ד ובבינה בה׳ שהוא ד"ו ואימא יסד ברא כונן שמים בתבונה ולכן שם נכללים בשניהם באות אחד בה׳ אבל כשאבא נהיר דאבא יסר ברתא אז נהיר בו"ד שביו"ד לכן הגבורות הולכים ומתפרדים והנסירה היא בסוד הדורמיטא שמוחין דאבא מסתלקין להאיר לדעת ולנוק׳ ואז אח״כ מסתלקים לשרשם למעלה ומתוך כך נחשכת נוק׳ ששרשה בחכמה ואז כל הדינים שבדכורא ניתנים לנוק׳ ובו נשארים כל חחסדים ובשביל כך אין להם דיבוק יחד ואז ננסרו לבוא פנים בפנים וסוד הסליקו הוא יש'ס שמתלבש בז"א שבעת הזיווג דאו'א נכלל יש"ס באבא והיינו שעולה לקבל מוחין יותר עליונים ועי"ז אתנהרית אימא בסוד קבלת המוחין מאבא והוא בז״א ועי"ז ויבדל אלהים בין האור בין ז״א שבו אימא דאתנהרית ובין החשך נוקבא דאתחשכת.

והכוונה בזה שזו"נ שניהם נשרשים בין באימא בין בין באבא והיינו שבשני הזמנים צריך שיהיה להם שורש וקיים ע״י או׳׳א עילאין ובזמן שאין התיקון כראוי ואין זו״נ ראוים לזיוונ פב"פ בסוד בנין נשמות בתוספת השפעה לנבראים ואז אין להם רק בסוד הצמצום מצד חסדו ית׳ כמו שהיה בתחלת הבריאה ואדם אין וגו׳ שאין עבודה בתחתונים גורמים השפעת הטוב הראוי ואז התחתונים צריכים להיות נכללים בהשפעה עליונה מסט׳ דלעילא ולא מסט׳ דילן והוא דביק ו״נ ביחד כמש"ל ואז הם בסוד הארת אימא לבד שהיא המחזקת כח ז״א והיינו השפעה מסט׳ דלעילא אף שלא ע"י מעשינו רק בסוד השמירה לנבראים והוא בסוד האותיות בלא נקודות בסוד כתיבה ודבור שהכתיבה באותיות לבד ואין בהם רוח חיים רק רשימו של המאירות שהם מצויירים בציור האותיות כמ"ש כמ"פ והוא סוד ה׳ עילאה דאימא בסוד ה׳ מוצאות הפה והם ה״ג מנצפ"ך דידה בסוד חות״ם לבד שאין שם רק חות"ם של המאורות ולכן שם נדבקו ד״ו ביחד שהם זו״נ אבל באבא שם נשרש מדרגות זו״נ בהיותם במדרגה הראויה ע"פ העבודה הנכונה ע"י איזה מצוה, שגורם לזה שהתחתונים מצד עצמם יהיו ראוים לקבל שפע הטוב ע"פ הדין מסט׳ דילן ולא מסט׳ דלעילא ואז מתגלה עומק חכמה עליונה שכוונה לזה שעתה מתמלא רצונו ית׳ בסוד החכמה של הבריאה ואז המאורות בתוספת השפעה יתירה בסוד רוח חיים ממש והם בסוד י׳ שהם הנקודות המאירים באותיות והוא הדבור שיוצא מפי הקב"ה וז"ס.

הזיווג של זו"נ שמכונה בשם דבור וידבר על לב הנער"ה ואז מצד זה ניתן שורש לזו"ן שיתפרדו והיינו שהתחתונים יהיו מעצמם מוכנים לכל השלמות ואין צריכים עוד לסט' דלעילא והשפע מצד הדין נשלם בתחתונים והם מקבלים הטוב שנשפע במאורות העליונים שהם החסדים שבאים לז"א והוא סוד ו"ד שבמילוי יו"ד שהוא באבא שמשם מתפרדים כמ"ש. וסוד הסתלקות מוחין דאבא לשרשם הוא בסוד מולד הלבנה שקודם המולד היא מתחשכת כשדבוקה עם השמש ממש ואז בעת המולד ממש כחות הדין מתגברים שכן הוא תמיד בעת שיש עת רצון וגילוי יחודו ית' בעולם אז הסט"א תובע דין ואינו רוצה בהתגברות וגילוי הקדושה והוא סוד הדינים שכולם מסתלקים לנוק' בעת הנסירה ואז אתחשכת שאז מסתלקין מוחין דאבא שמשם החסדים למעלה עד שאח"כ מביא מוחין חדשים והוא סוד ביסום הדינים ע"י חסדים שמקבלת מדכורא בעת הזיווג והוא סוד המולד של הלבנה בעת שמתפרדת מן השמש והוא הנסירה שלה כמ"ש וסוד בנין הנוקבא שתהיה נקראת בשם בפ"ע אדנ"י נעשה בהסתלקות ג' מוחין שהם ג' הויות מחג"ת שהם הג' אבות ג' שמות א"ל אלה"ים הוי"ה וכשתסלק ג' פעמים הוי"ה מג' שמות הנ"ל נשאר שם אדנ"י כמ"ש רבינו הגדול ז"ל בכתביו. והיינו שחג"ת נק' ז"א עד החזה והפרסה ששם עיקר פרצופו.

וסוד הגדול הזה נרמז בתורה במ"ש וירא והנה באר בשדה וגו' שזה היה קודם שנזדווגה רחל ליעקב ואז היתה עדיין אב"א עד החזה נגד נה"י והוא בשדה מקום חורבה שנגד שם אחיזת הסט"א ברגלין. והנה ג' עדרי צאן רובצים עליה הם נה"י הנ"ל ששם היא דבוקה עדר"י צא"ן הוא סוד תכ"ה שהם אחרי השם שד"י. והוא בס"ת א"ת הוי"ה אלהי"ך שאז מתחיל הנסירה לצורך הזיוויג בעמידה דשחרית כמ"ש הרב הקדוש ז"ל והוא ע"י שמקבל אהבת ה' אל לבו שהאהבה הוא בסוד החסדים שכל מצוה ועבודה הוא בזו"נ וצריך להיות בדחילו ורחימו סוד או"א וע"י היחוד שמקבל בפ' פראשון ומוסר נפשו על יחוד שמו אז הוא ממתק הגבורות והם סוד הגבורות שנותנים לנוק' ע"י הסתלקות מוחין דאבא למעלה והוא מסירת נפשו שמעלה המוחין והמחשבה בשביל יחודו ית'. וי"ז נבנה הנפש בסוד הדורמיטא ואז אתחשכת נוקבא כידוע שבעת שננסרת אז חוזרת פב"פ בסוד נקודה אחת לבד כמשי"ת ענינו במקומו. ואח"כ בפ' ואהבת שעורר רוח שבו בסוד אהבה בלב והם החסדים שנכנסים בז"א. והיינו שתחלה הוא בסוד שם שד"י א' בציר ודלת הנ"ל ואח"כ מתחיל הנסירה וכתיב והאב"ן גדולה ע"פ הבאר שהוא בעת שיסודה סתומה בתולה ואיש לא ידעה ג"ן נעול וגו', וכתיב ונאספו כל העדרים וגו' והם חג"ת אבה"ן שבונים אותה בסוד פרצוף ומביאים אותה לזיווג עם ז"א ואז וגללו את האבן וגו'. וכן בעת שבאתה רחל אל יעקב ואז ויגל את האבן וגו' והבן מאד.