ביובל: תחילת המנין מי"ד שנה אחר שנכנסו לארץ. כבר קדם שמיציאת מצרים עד הבנין ת"פ. במדבר היו מ' וי"ד כבוד וחלוק, הרי נ"ד. ואז התחילו למנות. תגרעם מת"פ וישאר תכ"ו ואז נבנה בית ראשון. חבר על זה ת"י מהבית ויהיו תתל"ו ואז נחרבה הראשונה. ת"ת הם י"ו יובלות. אם כן אל ל"ו מהיובל הי"ז נחרבה. ואל י"ד אחריו היה יובל. ולזה מאותם ע' שנה של גלות בבל אל י"ד מהם היה יובל. הסר י"ד משבעים נשאר נ"ו. ות"כ שעמדה הרי ט' יובלות וישאר כ"ו מהיובל העשירי. אם כן, אל כ"ד שנה אחר החרבן היה יובל. נגרע כ"ד מקע"ב וישאר קמ"ח. ואם כן תחלת מנין ליובלות הוא מן קמ"ח אל החרבן. דמיון: לתאריכנו הנזכר, חבר קמ"ח ואלף החמישי שלם ופ"ב ויהיו אלף ור"ל. אלף ור' הם כ"ד יובלות. ואנו בשנת השלשים מיובל כ"ה, וכל על זה הדרך. וכבר אמרו חכמים ז"ל: כשם שהשמטה משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט אלף שנה לשבעת אלפים וכדאיתא פרק חלק.
Rules for Halachic Decisions
14 years ago
Posts
No comments:
Post a Comment